ברוכים הבאים

הגדרה קצרה: כתר ארם צובה – כתב-היד העתיק של התנ"ך, המדויק על פי המסורה, מעשה ידיו של בעל המסורה הידוע אהרן בן אשר.


תוכן האתר


מאמרים

פתח דבר

התנ"ך ומסירתו – מגילות, כתבי-יד, דפוסים

בעלי המסורה

הכתר

גלגוליו של הכתר

הכתר כיום


3.1 החלקים ששרדו מן הכתר

3.2 חלקים שאבדו ונמצאו

3.2.1 דף שלם מספר דברי הימים

3.2.2 קרע הדף מספר שמות

3.3 תצלומים מחלקי הכתר שאבדו

3.3.1 תצלום בראשית כז (ויקס)

3.3.2 תצלום עשרת הדיברות מספר דברים

3.4 עדויות על נוסח הכתר

3.4.1 עדויות עתיקות: כ"י ששון, סעדיה העדני, יהודה בוטיני, יהוסף אשנזי

3.4.2 ספרי שאלות ותשובות: אליהו בן חיים, שמואל ויטל

3.4.3 עדויות מסמכי קאסוטו

3.4.4 התנ"ך של שלום שכנא ילין

3.4.5 עדותו של ישי ב"ר עמרם עמאדי

3.4.6 שאלותיו של יעקב ספיר

3.4.7 ארכיונו של יצחק זליגמן בער

3.5 היכן הם חלקי הכתר האבודים?


הדף מדברי הימים – שני עמודים (דברי הימים ב לה, ז עד לו, יט) הדף מדברי הימים – שני עמודים (דברי הימים ב לה, ז עד לו, יט) הפניה לקטע מספר שמות – שני צדי הקטע – מתוך פעמים 41, עמ' 43-44 תצלום בראשית כז (ויקס) תצלום עשרת הדיברות מספר דברים תצלום רבני חלב בתחילת המאה העשרים תצלום ההערה המוגדלת מכ תצלום בוטיני תצלום כתב השליחות הקצר עם חתימות חכמי ירושלים התנ תצלום של כמה עמודים התנך ילין עדותו של ישי ב קטעים מכתב-היד של מאורות נתן

הכתר


3.1 החלקים ששרדו מן הכתר

לאור העדויות על הכתר (ובעיקר לאור תיאוריו של קאסוטו) ניתן לשחזר את מבנהו של הכתר, ולקבוע כמה דפים אבדו ממנו. לפי העדויות האלה נראה כי הכתר כלל במקורו 491 דפים: 295 מהם שרדו ו-196 אבדו.

ואלה החלקים החסרים מכתר ארם צובה:

ביבליוגרפיה:

יוסף עופר, "כתר ארם צובה לאור רשימותיו של מ"ד קאסוטו", ספונות ס"ח ד (יט) (תשמ"ט), עמ' 283-280.

לראש הפרק

3.2 חלקים שאבדו ונמצאו

כתר ארם צובא הגיע לישראל לפני קרוב לחמישים שנה (בשנת 1958). במשך השנים נעשו מאמצים רבים לאתר את חלקי הכתר החסרים. מפעם לפעם נפוצו בקהל שמועות על גילוי חלקים מן הכתר או על מקום הימצאם, אולם השמועות האלה לא נתאמתו. ובכל זאת, שני חלקים מן הכתר נתגלו במשך השנים: דף שלם וקרע של דף.

לראש הפרק

3.2.1 דף שלם מספר דברי הימים

בשנת 1982 נמסר במתנה לידי מנהל המחלקה לכתבי-יד של בית הספרים הלאומי, ד"ר מרדכי נדב, דף קלף בודד מידי הגב' שולמית רומנוב מירושלים. את הדף נתנה לגב' רומנוב דודתה, גב' מרי הדייה מברוקלין, ניו יורק, וזו קיבלה אותו מידי אחותה, יוצאת חלב, שלושים שנה קודם לכן.

נדב הבחין מיד כי הדף זהה בכתיבתו ובממדיו לכתר ארם צובה. ואכן, הדף הבודד הזה מספר דברי הימים שייך לכתר. הדפים שלפניו ושלאחריו קיימים, וביניהם היה חסר רק דף אחד בודד, הוא הדף שנמצא (ובו דברי הימים ב לה, ז עד לו, יט). מלאכי בית אריה וישראל ייבין תיארו את הדף מבחינה פליאוגרפית ומבחינת הנוסח והמסורה שבו.

הסופר אמנון שמוש ערך בשנת 1988 מסע בעולם בעקבות כתר ארם צובה, ופגש בניו יורק את מרי הדייה הישישה. לדבריה, בן אחותה הוא שהרים את הדף מרצפת בית הכנסת הקדמון, מבין קרעים רבים של ספרי תורה וספרי קודש.

ביבליוגרפיה:

מלאכי בית-אריה, "דף נוסף לכתר ארם צובא", תרביץ נא (תשמ"ב), עמ' 174-171.

ישראל ייבין, "דף נוסף לכתר ארם צובא", תרביץ נא (תשמ"ב), עמ' 176-174.

אמנון שמוש, "ארבעים שנה וארבעים יום בעקבות הכתר", מן המעיין: שיחות ומאמרים, ירושלים תשמ"ח, עמ' 110.

תצלומים:

הדף מדברי הימים – שני עמודים (דברי הימים ב לה, ז עד לו, יט)

אני מציע להביא את הדף הזה במקומו בתוך תצלום הכתר, ופה תבוא הפניה. כנ"ל לגבי הקטע מספר שמות, ושני התצלומים

לראש הפרק

3.2.2 קרע הדף מספר שמות

קרע של דף ובו שרידי שבע-שמונה שורות נתגלה בשנת 1988 בברוקלין, ניו יורק, בידי מר שמואל סבאח, יוצא חלב. לדבריו הוא היה הראשון שנכנס לבית הכנסת בחלב לאחר הפרעות, נטל את פיסת הקלף הקרועה, ומאז שמר אותה בארנקו.

המילים הבודדות ששרדו בקטע שייכות לתיאור מכת הצפרדעים ומכת הערוב בשמות פרק ח. תצלום הקטע ותיאורו התפרסם בידי יוסף עופר.

הפניה לקטע מספר שמות – שני צדי הקטע – מתוך פעמים 41, עמ' 43-44

ביבליוגרפיה:

יוסף עופר, 'קטע מספר שמות - מהחלק החסר בכתר ארם צובה', פעמים 41 (סתיו תש"ן), עמ' 48-41.

לראש הפרק

3.3 תצלומים מחלקי הכתר שאבדו

שני תצלומים ישנים, שגילם כמאה שנה, מציגים שלושה עמודים מחלק התורה של הכתר שאבד. כצפוי, התצלומים אינם באיכות מעולה, אך בכל זאת ניתן להבחין בהם באותיות ובמקצת הניקוד והטעמים, ואף לקרוא כמה מהערות המסורה.

לראש הפרק

3.3.1 תצלום בראשית כז (ויקס)

בשנת 1887 נתפרסם ספרו של חוקר הטעמים האנגלי ויליאם ויקס. על כריכת הספר מופיע תצלום של עמוד מכתר ארם צובה, ובו פרק כז מספר בראשית.

ויקס מספר בספרו כי קיבל את תצלום הכתר מידי איזידור לב, מזכיר האליאנס, באמצעות שליח הארגון בעיר חלב. יחד עם התצלום קיבל לידיו גם העתק של קונטרס המסורה שהיה מחובר אל הכתר. ויקס בחן בדקדוק את החומר, והגיע למסקנה כי כתב-היד אינו מדויק ואינו מייצג את שיטת בן אשר, ומשום כך יש לפסול את ייחוסו לאהרן בן אשר. אל המסקנה המוטעית הזאת הגיע ויקס משום שלא הכיר את כתבי-היד העתיקים של בעלי המסורה, וסמך על תיאור דקדוקי של הגעיות, שאינו מתאים לשיטת כתבי-היד העתיקים.

אמנון שמוש מצא בארכיון האליאנס מכתב של ניסים בכר, המנהל הראשון של בית הספר של האליאנס בקהילת חלב. בכר מספר על המאמצים שעשה כדי להשיג תצלומים מן הכתר, ומוסר שהוא מצרף למכתבו ארבעה תצלומים.

לא ידוע מה עלה בגורלם של שלושת התצלומים הנוספים ששלח בכר. גם העתק קונטרס המסורה שהיה בידי ויקס אבד ולא נמצא עד היום.

הפניה לתצלום מספר בראשית – עמוד אחד – שמוש בראש הספר, לוח א – אבל למירב האיכות כדאי לצלם מן הספר של ויקס – יש עותק בספריית מכללת הרצוג באלון שבות

ביבליוגרפיה:

אמנון שמוש, הכתר – סיפורו של כתר ארם צובה, ירושלים תשמ"ז, עמ' 102-108.

לראש הפרק

3.3.2 תצלום עשרת הדיברות מספר דברים

מסיונר אנגלי בשם ג'וסף סיגל פרסם בשנת 1910 ספר מסעות המתאר את צפון סוריה, ופרק אחד מתוכו מוקדש לעיר חלב וליהודים החיים בה. תמונה אחת בספר מראה את יהודי העיר ובתמונה נראה מִפתח בן שני עמודים מכתר ארם צובה, ובו עשרת הדברים מספר דברים.

ביבליוגרפיה:

M. H. Goshen-Gottstein, "A Recovered Part of the Aleppo Codex", Textus 5 (1966), pp. 53-59

לראש הפרק

3.4 עדויות על נוסח הכתר

כתר ארם צובה עמד במשך דורות רבים במוקד ההתעניינות של העוסקים בנוסח המקרא ובמסורה. משהגיע הכתר לארץ ונודע כי חלקים רבים חסרים ממנו, עלתה האפשרות לתור אחר כתביהם של חכמים שעיינו בו, ולחפש העתקים של הכתר או של חלקים ממנו, או מידע על נוסח הכתר. בשנים האחרונות נודעו לא מעט עדויות כאלה, וניתן לשחזר על פיהם חלקים ניכרים מן המידע החסר על נוסח המקרא של הכתר.

לראש הפרק

3.4.1 עדויות עתיקות: כ"י ששון, סעדיה העדני, יהודה בוטיני, יהוסף אשנזי

אחת העדויות העתיקות ביותר המוסרות מידע על הכתר באה במסורה הגדולה של כתב-יד ששון 1053, שהוא כתב יד קדום של התנ"ך, מן המאה העשירית. הערת המסורה המתייחסת לשמות הנשיאים בפרק א בספר במדבר, מוסרת רשימה ארוכה של שמות מורכבים (כגון השם "אליצור" המורכב מן המילים "אלי" + "צור") וקובעת כי הם נכתבים בספר התורה כמילה אחת.

"[אל]ין דכתיב חדה מלה וכן קורין ומצאנו אותם כמעשה המלמד הגדול אהרן בן משה בן אשר במעשיו במחזור המכונה באלתאג כל שמות הנשיאים וה[קרואים] ואבותיהם אליצור אלידד ואל תולד שדיאור [חני]אל טבאל שלמיאל אליצפן צורי שדי פלטי אל אישהוד נתנאל פדהאל אביטוב אליאב אחיהוד [אחיטוב] אלישמע קמואל עדנח עמיהוד חצרמות בלילו גמליאל אבימאל מבלילו פדהצור כדרלעמר אבידן אחיעזר אבישוע מלכי שוע פגעיאל עמי שדי".

בניגוד להרגלן של הערות המסורה, המסרן מזכיר פה את המקור שסמך עליו, והוא מספר כי העתיק את הרשימה מן ה"מחזור", כלומר הספר, שכתב המלמד הגדול אהרן בן אשר, והנקרא בשם "אלתאג", ובעברית: הכתר. מעדויות מאוחרות יותר (של קאסוטו ושל בר) מתברר כי אכן הייתה בכתר הערת מסורה כזאת, והיא הועתקה בדפים שבראשית כתב היד.

מקורות מאוחרים יותר מעידים על הימצאות הכתר של בן אשר בעיר חלב. רבי סעדיה העדני מעיד (לפני שנת 1479) כי ראה את הכתר וקרא בו, וכי בסופו כתוב "אני אהרן בן אשר שהגהתיו". ר' יהודה ברבי משה אלבוטיני, מרבני ירושלים, מעיד בשנת 1515 כי ראה את הספר בבית הכנסת של קהל חלב, ושמע מראשי הקהל כי הכתר הגיע לעירם עם פירוש המשניות וחמישה או שישה מספרי 'היד החזקה' לרמב"ם בכתב ידו של הרמב"ם עצמו. ואף ר' יהוסף אשכנזי מצפת מעיד בסוף המאה השש עשרה כי ראה את הכתר בחלב, ומדווח על צורת כתיבת הפרשיות הסתומות שבו.

תצלום ההערה המוגדלת מכ"י ששון – צריך להשיגה במכון לתצלומי כתבי יד בספרייה הלאומית, סרט מס' 8881

תצלום בוטיני – יש בידי (י"ע)

ביבליוגרפיה:

יצחק בן-צבי, " 'כתר התורה' של בן אשר", מחקרים בכתר ארם צובה, בעריכת ח' רבין (כתבי מפעל המקרא של האוניברסיטה העברית א), ירושלים תש"ך, עמ' א-ט.

יוסף עופר, "כתר ארם צובה לאור רשימותיו של מ"ד קאסוטו", ספונות ס"ח ד (יט) (תשמ"ט), עמ' 302-304.

לראש הפרק

3.4.2 ספרי שאלות ותשובות: אליהו בן חיים, שמואל ויטל

כתר ארם צובה נזכר בכמה ספרי שאלות ותשובות, בהקשר של כתיבת ספר תורה כהלכה. הרבנים המשיבים עיינו בכתר ומסרו על נוסח הכתיב והפרשיות בכמה מקומות בתורה.

רבי אליהו בן חיים חי בתורכיה בשנים 1610-1530 לערך. בספרו "מים עמוקים" נעזר ר' אליהו בידיעותיו על הכתר כדי לקבוע את דרך הכתיבה של כמה פרשיות. הוא אומר למשל: "יש בידי ספר מוגה, הגהתיו על פי ספר שהיה ביד איש חכם, אשר הגיהו מספר בן אשר שבחל"פ". ובמקום אחר: "וגם אמרו לי אחרים שראו ספר בן אשר שבחלי"פ שאין שם פרשה". מן המובאות האלה ניתן ללמוד כי הידיעות על הכתר עברו מאיש לאיש וממעתיק למעתיק, ושימשו להכרעה בספקות בדרך הכתיבה של התורה.

בספר השאלות והתשובות "באר מים חיים" נדפסו תשובותיו של הרב שמואל ויטל (בנו של המקובל הצפתי הנודע חיים ויטל), מן השנים ת"ו-תל"ו (1676-1646). אחת מן השאלות כוללת עדות מקיפה על כתיב התורה בכתר ארם צובה, והיא קרובה מאוד לעדותו של הרב מנשה סתהון שבדק את הכתר במאה התשע עשרה ודבריו הועתקו בידי משה דוד קאסוטו.

ביבליוגרפיה:

Jordan S. Penkower, "Maimonides and the Aleppo Codex", Textus 9 (1981), pp. 39-128.

יוסף עופר, "כתר ארם צובה לאור רשימותיו של מ"ד קאסוטו", ספונות ס"ח ד (יט) (תשמ"ט), עמ' 337-334, 341-339.

לראש הפרק

3.4.3 עדויות מסמכי קאסוטו

פרופ' משה דוד קאסוטו נסע לחלב בשנת 1943, ובחן את הכתר מתוך מגמה להיעזר בו במהדורת התנ"ך שעסק בהוצאתה לאור באותם הימים. לאחר תלאות רבות הורשה קאסוטו לעיין בכתר במשך ארבעה ימים ורשם ממנו רשימות. את חוויותיו בקהילת ארם צובה תיאר ביומנו שהתפרסם בספרו של אמנון שמוש.

המידע על הכתר ברשימותיו של קאסוטו פורסם בידי יוסף עופר. הוא כולל מידע על הפרשיות הפתוחות והסתומות בתורה, על כתיב הכתר בהשוואה לנוסח המקובל, על כתובות ההקדשה של הכתר ופרקי דקדוק המסורה שהיו בראשו ובסופו, על חלוקת ה'סדרים' בתורה ועוד.

וזהו תיאורו הפיזי של הכתר על פי רשימותיו של קאסוטו:

"הכתר נמצא בתוך קופסה של עץ מכוסה עור אדום. הקופסה נפתחת לשני חלקים, והכתר קשור בה כמו על שני החלקים של העטוף בכריכה רגילה.

רוב הקונטרסים [המרכיבים את הכתר] כוללים עשרה דפים כל אחד. אבל מכיוון שברובם נתקלקלו ונשברו ונתקנו במשך הזמן, קשה לפעמים לעמוד על הרכבם המקורי. תפירת הקונטרסים נשברה בכמה מקומות, והספר נקרע קרעים קרעים.

הספר נשחת מפני הרטיבות, ביחוד בזוית התחתונה החיצונית.

בדפים הנוספים בתחילה ובסוף ציורים בזהב ובצבעים.

ביבליוגרפיה:

יומנו של קאסוטו: אמנון שמוש, הכתר – סיפורו של כתר ארם צובה, ירושלים תשמ"ז, עמ' 102-108.

יוסף עופר, 'כתר ארם צובה לאור רשימותיו של מ"ד קאסוטו', ספונות סדרה חדשה ד (יט), תשמ"ט, עמ' 344-277.

לראש הפרק

3.4.4 התנ"ך של שלום שכנא ילין

ר' שלום שכנא ילין היה בעל מגיה בעיירה סקידל שבליטא (1874-1790). בשנת 1855 החל בהכנות לעלייתו לארץ ישראל, ועיקר מגמתו הייתה להגיע לארם צובה ולבדוק את כתר התורה (כפי שהוא מעיד במכתבו לבנו, ר' אריה ליב יעלין, בעל 'יפה עיניים' על התלמוד). ילין הגיע לירושלים וקיבל כתב שליחות מגדולי רבני ירושלים (ובהם הרב שמואל סלאנט, שהיה לימים רבה של ירושלים), המופנה אל חכמי ארם צובה. החכמים מתבקשים לקבל את ילין בסבר פנים יפות, לארח אותו ולאפשר לו לבחון את כתר ארם צובה.

בסופו של דבר לא יצאה השליחות לפועל כפי שתוכננה, ובמקום ר' שלום שכנא ילין נשלח חתנו, ר' יהושע קמחי. ילין מסר לחתנו תנ"ך ובשוליו הערות רבות על נוסח המקרא, וקמחי בדק את הכתר ורשם בכל מקום מהו נוסח הכתר. כמו כן רשם ילין את הפרשיות הפתוחות והסתומות בנ"ך ונתונים נוספים על הכתר.

עובדת קיומו של התנ"ך הזה הייתה ידועה, אולם עקבותיו אבדו. בשנת תשמ"ז עמד להריסה בית משפחת ילין בקרית משה. מקצת מן הספרים בעליית הגג נלקחו משם, וחלקם עמד להיות מושלך לגניזה. ברגע האחרון התגלה הקשר בין הכתבים האלה ובין ר' שלום שכנא ילין, והתנ"ך שחזר מארם צובה ניצל מאובדן.

המידע החשוב ביותר העולה מרשימותיו של קמחי בשולי התנ"ך הוא על הפרשיות הפתוחות והסתומות בנביאים ובכתובים. המידע הזה הוא ייחודי לכתר, ואינו ניתן לשחזור על פי כתב-יד מקראי אחר. מהדורות התנ"ך של ברויאר שיצאו לאחר גילוי התנ"ך נסמכות בעניין זה על התנ"ך שנתגלה, וכך גם החלקים החסרים מן הכתר שנתפרסמו במהדורות "מקראות גדולות הכתר".

תצלום כתב השליחות הקצר עם חתימות חכמי ירושלים – נמצא בספריית מכון בן צבי.

נוסח כתב השליחות הארוך על פי הספר אבותינו של י"י ילין או המאמר: ד' יצחקי וי"י טשינגל, 'בן אשר והתנ"ך של רבי שלום שכנא ילין' (א), צפונות ח (תמוז תש"ן), עמ' סז-עג; (ב) צפונות י (טבת תשנ"א), עמ' סח-עג.

תצלום של כמה עמודים מתנ"ך ילין – תצלום במכון בן צבי.

ביבליוגרפיה:

י' עופר, 'כתר ארם צובה והתנ"ך של ר' שלום שכנא ילין', ספר היובל לרב מרדכי ברויאר, ירושלים תשנ"ב, עמ' 354-295.

ד' יצחקי וי"י טשינגל, "בן אשר והתנ"ך של ר' שלום שכנא ילין (ב)", צפונות י (טבת תשנ"א), עמ' סח-עג.

לראש הפרק

3.4.5 עדותו של ישי ב"ר עמרם עמאדי

ישי ב"ר עמרם הכהן עמאדי (מן העיר עמאדיה שבכורדיסאן) עיין בכתר ארם צובה ורשם על פיו הגהות על טופס דפוס של התורה (שנדפס בעיר אישאר שבספרד בשנת 1490). עמאדי עשה את מלאכתו במחצית השנייה של המאה השש-עשרה. בסוף כמה מספרי המקרא רשם המגיה את ההערה הזאת: "זה המצחף שלי אני העבד הצעיר בישראל וקטן מהן ישי ב"ר עמרם הכהן זצ"ל הגהתי אותו על הכתר שהגיהו בן אשר ז"ל".

הגהתו של עמאדי מתייחסת לעניינים הקשורים לכתיבת ספר תורה. הוא מוסר מידע על דרך הכתיבה של שירת הים ושירת האזינו, על הפרשיות הפתוחות והסתומות, ועל כתיב התורה, ועל פי הערותיו מתקבלת תמונה כמעט מלאה של דרכו של הכתר בתחומים האלה. אין עמאדי מעיר על ענייני ניקוד וטעמים או על המסורה של הכתר.

כמה מן ההערות מובאות בשם "ספר כתיבת עזרא", וקשה להכריע אם זהו כינוי נוסף לכתר ארם צובה או כינוי לכתר אחר שראה עמאדי.

לראש הפרק

3.4.6 שאלותיו של יעקב ספיר

יעקב ספיר היה מן החכמים האשכנזים בירושלים, ונודע בספרו אבן ספיר שבו הוא מתאר את מסעותיו לתימן ולארצות אחרות כשליח קהילת ירושלים. בשנת 1855 לערך ניסח 550 שאלות על נוסח התורה, ההפטרות והמגילות, ושלח אותן לרב משה סתהון שישב בארם צובה (חלב). ספיר ביקש כי סתהון יבדוק את כתר ארם צובה, וישיב מהו נוסח הכתר בכל אחד מן המקומות האלה. סתהון עשה כבקשתו של ספיר, ורשם לצד כל שאלה את תוצאת הבדיקה בכתר: "כן" או "אינו כן". לעתים הוא גם מוסיף הערה קצרה על נוסח הכתר.

הנה שתי דוגמות:

בראשית ב, יב: "וּזֲהַב חטף פתח". התשובה: "כן ומתג בוא"ו".

בראשית כא, ט: "מְצַחֶק סגול". התשובה: "אינו כן, אלא צרי".

ספיר ערך את רשימת השאלות והתשובות ואת תיאור הכתר שקיבל מסתהון, וקרא לקובץ הזה "מאורות נתן". חלקים מקובץ השאלות נתפרסמו גם בעיתון "הלבנון" שיצא לאור בירושלים בשנת תרכ"ג.

לראש הפרק

3.4.7 ארכיונו של יצחק זליגמן בער

יצחק זליגמן בער (S. Baer) היה חוקר מסורה בן המאה התשע-עשרה שפעל בעיר לייפציג בגרמניה. הוא חקר את הערות דקדוק המסורה הבאות בנספח לכתבי-היד העתיקים, והוציא מהדורה של ספר "דקדוקי הטעמים".

לאחרונה נתגלה ארכיונו של בער, ובו העתקים של חומר מסורה מכתבי-יד רבים. בין ההעתקים האלה נמצא גם העתק כמעט מלא של חומר המסורה העשיר שנספח לכתר ארם צובה בראשו ובסופו.

ההעתקה מן הכתר נעשתה בעבור הנוסע הקראי הידוע אברהם פירקוביץ'. על הפרשה דיווח החכם הירושלמי יעקב ספיר בספרו אבן ספיר. לאחר מותו של פירקוביץ' נמסרו ההעתקים מן הכתר לידיו של בער, והעתק שלהם נשמר בארכיונו.

לראש הפרק

3.5 היכן הם חלקי הכתר האבודים?

"נסע לאן שנסע ובא ופתח אותה כספת שציווה לו אביו. הושיט ידו ומשך ציפית של כר ממולאה, ארוזה ומקושרת בחיפזון. בידים רועדות פיתח את הקשרים ושלח ידו משך אגודה של גווילים, אותיות עבריות עתיקות על קלף ו"בראשית ברא" בראש כולן.

הושיט אצבע ובוהן והפך בזהירות בגווילים וראה עתה בעיניו, בראש הדפים ובתחתיתם, חרמות מפורשים כגון "ארור גונבו" ו"ארור ממשכנו" ו"ארור גואלו" כתובים שוב ושוב, ומפעם לפעם משפט שלם שלשונו "ארור גונבו וארור ממשכנו לא ימכר ולא יגאל לעד ולעולמי עולמים". עוד מימי ילדותו שמע וידע שכתוב בו בכתר במפורש שביום שיוציאו אותו מן העיר תיחרב הקהילה.

בא הרהור שני והרעידו: וכי אין הכתר מצוי ושמור בירושלים עיה"ק, כפי שמספרות הבריות? שלח יד ימין, שאגודלה כסוס עד שורשיו, והפך בה והפך בה ומצא שחמישה חומשי תורה הם ורק הם כאן. רק פרקים אחדים מסופם חסרים. נזכר שאמנם סיפרו המספרים שהחומש נשרף כולו ורק נביאים וכתובים הגיעו שלמים לירושלים. אם-כן מה שאמרו נשרף לא נשרף כלל. אוי לעינים שכך רואות".

זהו תיאורו של החלק האבוד מכתר ארם צובה, כפי שראה אותו בדמיונו הסופר אמנון שמוש, שיצא כנער מעיר הולדתו חלב ועלה ארצה בשנת 1938. את התיאור הזה שילב (בעמ' 143-142) בספרו "מישל עזרא ספרא ובניו" המתאר את גלגוליה של משפחה יהודית מן העיר חלב, ועוּבד לסדרה טלוויזיונית שזכתה להצלחה.

ככל שנודעו דיוקו, מעמדו וחשיבותו של כתר ארם צובה, גברה ההתעניינות בגורלם של החלקים האבודים. מפעם לפעם נתפרסמו בעיתונות ידיעות על מציאת כתרים או דפי קלף עתיקים, המוצעים למכירה או נמצאים ברשותו של אספן או סוחר. כתבות תחקיר שנעשו על הכתר ניסו לתהות על פשרן של ידיעות כאלה.

אין לדעת אם יימצאו בעתיד חלקים נוספים מן הכתר, וכמובן אין לשלול את האפשרות שאכן יימצאו בדרך זו או אחרת. כמתואר בסעיפים הקודמים, בחמישים השנים האחרונות נמצאו דף שלם וקרע של דף אחר, והלוואי שיימצאו עוד חלקים בעתיד.

לראש הפרק